פסק-דין בתיק ת"א 5385-07

מבוא

1. התובע, יליד 14.4.79, עותר, כי בית המשפט יורה לנתבעות לפצותו בגין נזקים אשר נגרמו לו, לטענתו, בעקבות מעורבותו בתאונת עבודה מיום 15.5.05.

ותמצית טענות הצדדים

2. הנתבעת מס' 1 הייתה מעבידתו של התובע במועדים הרלוונטיים והנתבעת מס' 2 הינה חברת ביטוח שביטחה אותה בביטוח אחריות מעבידים.

3. התובע טוען, כי ביום 15.5.05 אירעה תקלה באחת מהמכונות לייצור ארגזים. על פי הנחיות הנתבעת מס' 1 הוא ניגש לתקן מכונה שהקצה התחתון שלה היה בגובה 2 מטר מהרצפה. התובע טוען, כי עלה למכונה באמצעות סולם ותיקן את התקלה. לאחר התיקון וכאשר התכוון לרדת מהמכונה ולדרוך על הסולם, רגלו החליקה מהרמפה והוא נפל מקצה הרמפה על עגלת התבניות הנמצאת מתחת לרמפה ובטנו נפגעה מהפין של העגלה.

4. התובע הובהל באמצעות אמבולנס לבית חולים העמק למיון טראומה והועבר, מיידית, לחדר הלם עקב הערכה קלינית, כי הוא בשוק. התובע עבר ניתוח במהלכו זוהה קרע בעורק הכלייתי הימני. לאחר הניתוח הועבר התובע לטיפול נמרץ להמשך טיפול וחובר למכונת הנשמה. ב- 18.5.05 עבר התובע ניתוח נוסף וב- 23.5.05 עבר בדיקת CT בטן. ביום 29.5.05 שוחרר התובע לביתו עם המלצה להמשך טיפול ומעקב. ביום 3.6.05 התובע סבל מכאבי בטן והקאות ובשל כך פנה לחדר מיון שם בוצע CT בטן. התובע אושפז במחלקה הכירורגית ושוחרר ביום 6.6.05 עם המלצות למנוחה והמשך טיפול.

5. התובע טוען, כי המקום בו עבד והמכונה שניקה הינם בבחינת דבר מסוכן הנמצא באחריות הנתבעת ועל כן עליה להוכיח, כי לא הייתה התרשלות מצידה לגביהם שבגינה תחוב כלפיו. לטענתו, אין באפשרותו לדעת את הנסיבות הממשיות שגרמו לתאונה ואירוע התאונה מתיישב יותר עם הטענה שהנתבעת מס' 1 לא שמרה על כללי הזהירות והבטיחות בעבודה מאשר עם המסקנה ההפוכה ועל כן עליה להוכיח, כי לא הייתה רשלנות מצידה.

6. לטענת התובע, הנתבעת מס' 1 התרשלה בין היתר שעה שלא דאגה לספק לו מקום עבודה בטוח, לא דאגה לעליה וירידה בטוחה מהמכונה, לא דאגה לניקיון הרמפה ורצפת המפעל שהיו מלוכלכים בשמן, מים וקלקר, לא דאגה שהעגלה תהיה רחוקה מהמכונה, נתנה לו לעלות ולרדת מהמכונה באופן מסוכן ובלתי בטוח, לא התקינה מדרגות קבועות לעלייה או ירידה מהמכונה, לא הדריכה אותו בעבודתו, לא הזהירה אותו מפני הסכנות הכרוכות בביצוע עבודתו, לא סיפקה לו מכשירים מתאימים לביצוע עבודתו, לא סיפקה לו אמצעי הגנה, לא נהגה כפי שמעביד סביר ונבון היה נוהג בנסיבות העניין והפרה חובות חקוקות.

7. התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי. לתובע נקבעו נכויות זמניות ומיום ה- 1.7.06 נקבעה לתובע נכות צמיתה משוקללת בשיעור של 28% ולאחר הפעלת תקנה 15 נכות צמיתה בשיעור 35%.

8. התובע טוען, כי טרם התאונה היה בריא בגופו ובנפשו והשתכר למחייתו ובעקבות התאונה הוא אינו מסוגל לעבוד בעבודה פיזית, אינו מסוגל לשבת לפרק זמן של למעלה מעשר דקות, אינו יכול לאכול באופן חופשי או ללכת רגיל, מתקשה בעלייה וירידה במדרגות וכן מתקשה בשכיבה וישן על גבו בלבד. עוד טוען, כי בעקבות התאונה הוא סובל מתכיפות קלה בהטלת שתן. לטענתו, בעקבות התאונה נותרה לו צלקת גסה ורחבה בחלקה קלואידית מעצם הקסיפואיד עד עצם הפוביס. לטענתו, במישוש קיימת התרופפות דופן הבטן ובקע צלקתי המצריך שימוש בחגורת בטן באופן תמידי.

9. עוד טוען התובע, כי מאז התאונה לא שב למעגל העבודה וכי הוא נמצא באי כושר. התובע טוען, כי יתקשה למצוא עבודה המתאימה למגבלותיו וכושר תפקודו והשתכרותו נשלל באופן מוחלט.

10. התובע מוסיף וטוען, כי בעקבות התאונה נגרמו וייגרמו לו הוצאות נסיעה והוצאות רפואיות וכי הוא נזקק ועתיד להיזקק לעזרת צד שלישי. התובע טוען, כי בעת התאונה  היה רווק וכי התאונה פגעה בו נפשית וגופנית באופן קשה והדבר פוגע בסיכוייו להתחתן ולהקים משפחה. התובע עותר לפיצוי בגין הפסד השתכרות לעבר ולעתיד, אובדן זכויות סוציאליות, הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לעבר ולעתיד, עזרת צד ג' לעבר ולעתיד, פיצוי בגין אובדן הסיכוי להינשא וכאב וסבל.

11. הנתבעות מכחישות את עצם התרחשות התאונה ואת נסיבות התרחשותה. לטענתן, אף אם ארעה התאונה הרי שארעה בשל רשלנותו הבלעדית של התובע. כמו כן, מכחישות את הנזקים הנטענים וקיום קשר סיבתי בינם לבין התאונה. הנתבעות טוענות, כי הנזקים הנטענים הינם מוגזמים ואין להם אחיזה במציאות. הנתבעות מכחישות את הטענה לפיה הנתבעת מס' 1 התרשלה וטוענות, כי אינן אחראיות לקרות האירוע. 

הראיות

12. לתיק בית המשפט הוגשו תצהירי עדות ראשית של התובע ושל מר דני פרץ מטעם הנתבעות (להלן: "פרץ")- הבעלים של הנתבעת ומנהל התפעול במפעל.  המצהירים נחקרו על האמור בתצהיריהם. בנוסף הוגשו ראיות בכתב והצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

13. התובע צירף לכתב התביעה את חוות דעת של ד"ר בועז מושקוביץ לפיה נותרה לו נכות צמיתה משוקללת בשיעור 28%. הנתבעות הגישו חוות דעת של ד"ר אברבנאל יוסף אשר קבע, כי נכותו הצמיתה של התובע הינה בשיעור 10% בגין צלקת. לאור הפער בין חוות הדעת מונה, ביום 7.10.08, פרופ' אריה לינדנר כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורולוגי. ביום 31.12.08 בוטל מינויו של פרופ' לינדנר ותחתיו מונה פרופ' עופר נתיב כמומחה מטעם בית המשפט. לאור הודעתו של פרופ' נתיב באשר לעומס עבודתו בוטל מינויו ובמקומו מונה פרופ' שמעון מרטיק כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורולוגי.

14. במסגרת חוות דעתו קבע המומחה מטעם בית המשפט, כי נותרה לתובע נכות פלסטית בשיעור 10% ונכות בשיעור 5% בגין התרופפות הבטן וכי אין לתובע מגבלות תפקודיות בגין הנכויות האמורות. המומחה נחקר על האמור בחוות דעתו ולאחר שהוצג לו מסמך ממנו עולה, כי יש לתובע בקע העיד, כי תיאורטית מצבו הרפואי של החולה יכול להשתנות וטען, כי מוכן לבדוק את התובע פעם נוספת. בהחלטה מיום 15.11.11 נקבע, כי המומחה יבצע בדיקה נוספת במסגרתה יבדוק אם חל שינוי כלשהו במצבו של התובע וימציא חוות דעת משלימה. בחוות דעתו המשלימה קבע המומחה, כי בעקבות התאונה נגרמה לתובע נכות בשיעור 10% בגין הצלקת הניתוחית ו-20% בגין התרופפות דופן הבטן עם בקע בחתך הניתוחי. לאחר המצאת חוות הדעת המשלימה נשלחה למומחה שאלת הבהרה על ידי הנתבעות ובתגובה השיב המומחה, כי בגין הנכויות העדכניות שקבע בחוות הדעת המשלימה יש לתובע מגבלות תפקודיות שמונעות ממנו ביצוע מאמצים פיזיים מוגברים.

דיון ומסקנות

15. התובע טוען, כי נפגע בתאונת עבודה וכי התאונה ארעה בשל רשלנות הנתבעת מס' 1. הנתבעות מכחישות את אחריות הנתבעת מס' 1 לאירוע. הצדדים חלוקים ביניהם בשאלת האחריות ובשאלת הנזק.